חוטפי הגופות
בשנת 1630, בתקופת המגפה השחורה, חטיפת גופות הפכה למנהג נפוץ. מנהג זה החל בעקבות הצורך הגובר של אנשי רפואה ומדענים לנתח גופות למטרות מחקר. החוקים דאז הקשו על החוקרים למצוא גופות לניתוחים באופן חוקי, מה שהוביל להתפתחותה של תופעה בעייתית של חטיפת גופות מקברים. באותה העת, חוטפי הגופות בטולוז היו מתמרחים בתערובת של חומץ ומרווה בשל האמונה החזקה שלהם בתכונות המרפא של הצמח. הם מרחו את עצמם בתערובת על מנת להגן מפני זיהומים שעלולים להתפתח בעקבות מגע עם הגופות. השימוש של חוטפי הגופות במרווה התגלה רק בדיעבד, כאשר הם נתפסו ונאלצו להסביר כיצד הצליחו להימנע מזיהומים בעת המעשה.